שינויים הם תהליכים טבעיים וקשים שכל אחד מאתנו עובר במהלך החיים. חלקם מתחילים כבר בילדות: התחלת גן, מעבר לבית ספר, לחטיבה ולתיכון. בבגרות השינויים הם תחילת וסיום צבא, לימודים, התפתחות בפן התעסוקתי, זוגיות, הורות, פיטורין, גירושין , יציאה לפנסיה ועוד.
שורשי הגישה הטיפולית היא התיאוריה הקוגניטיבית ששמה דגש על התפיסה הסובייקטיבית ופירוש המציאות של האדם. קשיים שמקורם בנפש על פי רוב הם תוצאה של פרשנות סובייקטיבית מוטעית של החיים.
האדם מרגע היוולדו (בשל התלות שלו באחרים) הוא ייצור חברתי. לכן, כל מחשבה, רגש והתנהגות מיועדת ליצור תוצאה בהקשר החברתי, כאשר מטרתו המרכזית של כל אדם היא יצירת תחושת שייכות לסביבה בה הוא חי.
הערכה עצמית (תחושת ערך) הוא מונח המתאר את ההערכה הרגשית שיש לאדם על עצמו: כיצד האדם שופט את עצמו, וכיצד הוא מתייחס לעצמו. ההערכה העצמית מתבטאת במספר רבדים נפשיים: בתפיסה (לדוגמה, "אני מוכשר", "אני כישלון"), ברגשות (כגון ייאוש, גאווה, בושה) ובהתנהגות. הערכה עצמית היא ההערכה השלילית או החיובית של העצמי, במובן של מה האדם מרגיש כלפי עצמו.
לעיתים האדם מתמודד עם קשיים במערכות יחסים. קשיים אלה עשויים להיות בתחומים שונים: יחסים עם עמיתים לעבודה, קשיים בזוגיות או במציאת זוגיות, קשיים ביחסים במשפחה, או קושי חברתי כללי.
דפוסי החיים המוטמעים בילדות הם הבסיס למערכות יחסים בבגרות, מבלי שהשפעתם תהייה מודעת לאדם. לרוב המקור לקשיים במערכות יחסים הוא באמונות ותפיסות שגויות המובילים פעמים רבות לדפוס לא יציב של מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות ובכלל. דוגמה לאמונות שגויות אלה היא "אינטימיות והפגנת רגשות מסוכנת", "כדי להרגיש תחושת שייכות אני צריך להיות במרכז", "אסור שיעבירו עליי ביקורת", "גברים/נשים בחיי מאכזבים אותי". אמונות אלה עשויות להפוך לקבועות מאחר והן מובילות להתנהגויות המונעות התנסויות העשויות להפריך אותן (למשל באמצעות התנהגות של הימנעות).
כל אדם חווה חרדה או פחד במצבים מסוימים בחיים, אך יש אנשים שחרדה פוגעת ביכולתם לתפקד
ביעילות או ליהנות מחיי היום־יום. על־פי אומדנים 28.8% מן האוכלוסייה הבוגרת חווים, בשלב כלשהו בחייהם, סימפטומים אופייניים של הפרעות חרדה שונות . (Kessler et al., 2005a)
תחושת חרדה במידה מסוימת, היא תגובה נורמאלית למצב של לחץ, ולמעשה היא הכרחית להישרדות כי היא מהווה "אזעקה" ומאפשרת להגיב במהירות לאיום ממשי וכך לשרוד. אך ברמות גבוהות שלה, היא עלולה להתפתח לכדי הפרעת חרדה.