הערכה עצמית (תחושת ערך) הוא מונח המתאר את ההערכה הרגשית שיש לאדם על עצמו: כיצד האדם שופט את עצמו, וכיצד הוא מתייחס לעצמו. ההערכה העצמית מתבטאת במספר רבדים נפשיים: בתפיסה (לדוגמה, "אני מוכשר", "אני כישלון"), ברגשות (כגון ייאוש, גאווה, בושה) ובהתנהגות. הערכה עצמית היא ההערכה השלילית או החיובית של העצמי, במובן של מה האדם מרגיש כלפי עצמו.
לעיתים האדם מתמודד עם קשיים במערכות יחסים. קשיים אלה עשויים להיות בתחומים שונים: יחסים עם עמיתים לעבודה, קשיים בזוגיות או במציאת זוגיות, קשיים ביחסים במשפחה, או קושי חברתי כללי.
דפוסי החיים המוטמעים בילדות הם הבסיס למערכות יחסים בבגרות, מבלי שהשפעתם תהייה מודעת לאדם. לרוב המקור לקשיים במערכות יחסים הוא באמונות ותפיסות שגויות המובילים פעמים רבות לדפוס לא יציב של מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות ובכלל. דוגמה לאמונות שגויות אלה היא "אינטימיות והפגנת רגשות מסוכנת", "כדי להרגיש תחושת שייכות אני צריך להיות במרכז", "אסור שיעבירו עליי ביקורת", "גברים/נשים בחיי מאכזבים אותי". אמונות אלה עשויות להפוך לקבועות מאחר והן מובילות להתנהגויות המונעות התנסויות העשויות להפריך אותן (למשל באמצעות התנהגות של הימנעות).
כל אדם חווה חרדה או פחד במצבים מסוימים בחיים, אך יש אנשים שחרדה פוגעת ביכולתם לתפקד
ביעילות או ליהנות מחיי היום־יום. על־פי אומדנים 28.8% מן האוכלוסייה הבוגרת חווים, בשלב כלשהו בחייהם, סימפטומים אופייניים של הפרעות חרדה שונות . (Kessler et al., 2005a)
תחושת חרדה במידה מסוימת, היא תגובה נורמאלית למצב של לחץ, ולמעשה היא הכרחית להישרדות כי היא מהווה "אזעקה" ומאפשרת להגיב במהירות לאיום ממשי וכך לשרוד. אך ברמות גבוהות שלה, היא עלולה להתפתח לכדי הפרעת חרדה.
הדיכאון היא אחת מההפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר, והוא תופעה כלל עולמית (הממוצע העולמי עומד על 4.4%), כאשר שיעור הסובלים ממנה משתנה מארץ לארץ.
רוב בני האדם חווים אפיזודות קצרות של מצב רוח ירוד, מעין תקופת דכדוך קצרה. רגעים של ירידה במצב רוח אינם נחשבים לדיכאון, אלא מהווים חלק משגרת החיים הנורמאלית אצל אנשים.
דיכאון קליני הוא מצב משתק רגשית המשפיע לרעה על מגוון תחומים בחיי האדם כגון משפחה, עבודה ולימודים.
המילה פסיכותרפיה מורכבת משתי מילים: פסיכו" שמשמעה נפש ו"תרפיה" שמשמעה טיפול. כלומר, מדובר בטיפול לנפש כשהמטרה העיקרית של טיפול זה היא לתת מענה לסבל נפשי של אדם. טיפול פסיכותרפי נעשה באמצעות שיחות על מחשבות, רגשות, התמודדות עם קשיים, חלומות וזיכרונות מוקדמים, כשהמטרה היא שינוי לטובה אצל המטופלים.
בתחום הפסיכותרפיה ישנן גישות טיפוליות שונות זו מזו. תהא אשר תהא שיטת הטיפול, חשוב שהאדם המבקש עזרה ייכנס לקשר טיפולי יעיל.
קשר טיפולי הוא מערכת היחסים ההדדית שהלקוח או המטופל יוצר עם המטפל. הקשר מבוסס על הקשבה וקבלה באופן לא שיפוטי של האדם. קשר זה דורש שיתוף פעולה של המטופל עם המטפל על מנת להביא להקלה או להתקדמות אצל המטופל. מחקרים מראים כי איכות הקשר הטיפולי משפיעה על יכולתה של הפסיכותרפיה להביא לשיפור והתקדמות.
מטפלים שאינם פסיכולוגים קליניים המגדירים את עצמם כפסיכותרפיסטים, קיבלו הכשרה השונה מההכשרה הקלינית של הפסיכולוגים ועובדים בגישה טיפולית שונה משלהם. עם זאת, ההכשרה של פסיכותרפיסטים אינה נופלת מזו של הפסיכולוגים הקליניים. היא מבוססת על גישה טיפולית מסוימת וכוללת הכשרה מעשית רחבה ועמוקה.
מה חשוב לדעת לפני שפונים לפסיכותרפיה? ראשית, כדאי ומומלץ לברר על תכנית ההכשרה והגישה הפסיכותרפיסטית של המטפל. אם הגישה הטיפולית מתאימה לצרכיכם, אל תתביישו לבקש את תעודותיו של המטפל, כדי לדעת ממי רכש את השכלתו ומתי סיים את לימודיו.